<h1>ספר האסופות סימן פ"ז</h1>
<h2>דף סז:</h2>
פירות שנתבשלו הרבה כאחת, ונמצאו תולעים באחת מהן או בשתים, למר בניקב לחוץ, למר אפילו בלא ניקב נראה לי דצריך לראות הפרי שנמצא בו, אם הפרי גדול שיש בו ס' כתולעת שנמצא בו בטל טעם השרץ וזורק התולעת ואוכל אפילו הפרי שנמצא בו התולעת, ויקלוף מעט מבפנים וכל שכן השאר, ואם הפרי או הקטנית קטן שאין בו ס' כתולעת הנמצאת בו, נעשה כלו חתיכת איסור וצריך שיהא במים ס' כנגד כל הפרי, אבל שאר פירות לא מהני לבטל, לפי מה דנהגינן כפסק רבי' שלמה דמין במינו לא בטיל, וסלק את מינו כמי שאינו והמים שאינן מינן רבין עליו ומבטלו ואותו הפרי שנמצא בו הוי כלא ניער וכסה, שתחלה נכנס בו האיסור, ואם יש ס' כנגד כל הפרי שנמצא בו זורק אותו והשאר מותרות, וגם הקדירה מותרת, והני מלי כגון שצינן המים הרותחין שנתבשלו בו, עד שלא שפכן לחוץ, ולא נגעו שאר הפירות לפרי האסור בעודו רותח, אבל אם שפכן לחוץ בעודן רותחין, הפרי שנגע לפרי האסור צריך קליפה, דעד השתא הוו מיא, דהוו מבטלו טעם האיסור, אבל השתא דליתנהו אוסר ואם לאותו פרי שנמצא בו התולעת נגעו טובא, כלהו צריכין קליפה, ואם רק באחת נגע או בשתים ואין ידוע איזה הוא ונתערב בשאר קיימא לן כל דבר שלא אוסר על ידי בישול ונותן טעם, אלא בתערובות בעלמא, כגון איסור שנתערב בהיתר הלכתא חד בתרי בטיל וכן פסק ר' שמואל ורבי' יב"א, ובלבד שלא יהא ביריא או חתיכה הראויה להתכבד בפני אורחין וביריא לא שייך הכא שהרי קיבל האיסור מאחד וגם נראה דלא הוי חשוב להתכבד בפרי אחד או שנים בפני האורחים וההוא פרי שנמצא בו התולעת אם נתערב [אין] הוי ההוא פרי שלם חשוב ביריא שהרי מקבלת טעם התולעת נאסר ולא מעצמו, וירא שמים יזהר כשמבשל דגים או בצים או פירות שיצנן המים עד שלא יערן פן תמצא בביצה אפרוח או שמא ימצא דג טמא, או בפירי תולעת, ואז לא יאסרו זה את זה בנגיעה, דהוה ליה צונן בצונן ולא יצטרך לקלוף והשתא הוא מהני שיעורא דששים.
<h2>דף ק.</h2>
פירות שנתבשלו הרבה כאחת, ונמצאו תולעים באחת מהן או בשתים, למר בניקב לחוץ, למר אפילו בלא ניקב נראה לי דצריך לראות הפרי שנמצא בו, אם הפרי גדול שיש בו ס' כתולעת שנמצא בו בטל טעם השרץ וזורק התולעת ואוכל אפילו הפרי שנמצא בו התולעת, ויקלוף מעט מבפנים וכל שכן השאר, ואם הפרי או הקטנית קטן שאין בו ס' כתולעת הנמצאת בו, נעשה כלו חתיכת איסור וצריך שיהא במים ס' כנגד כל הפרי, אבל שאר פירות לא מהני לבטל, לפי מה דנהגינן כפסק רבי' שלמה דמין במינו לא בטיל, וסלק את מינו כמי שאינו והמים שאינן מינן רבין עליו ומבטלו ואותו הפרי שנמצא בו הוי כלא ניער וכסה, שתחלה נכנס בו האיסור, ואם יש ס' כנגד כל הפרי שנמצא בו זורק אותו והשאר מותרות, וגם הקדירה מותרת, והני מלי כגון שצינן המים הרותחין שנתבשלו בו, עד שלא שפכן לחוץ, ולא נגעו שאר הפירות לפרי האסור בעודו רותח, אבל אם שפכן לחוץ בעודן רותחין, הפרי שנגע לפרי האסור צריך קליפה, דעד השתא הוו מיא, דהוו מבטלו טעם האיסור, אבל השתא דליתנהו אוסר ואם לאותו פרי שנמצא בו התולעת נגעו טובא, כלהו צריכין קליפה, ואם רק באחת נגע או בשתים ואין ידוע איזה הוא ונתערב בשאר קיימא לן כל דבר שלא אוסר על ידי בישול ונותן טעם, אלא בתערובות בעלמא, כגון איסור שנתערב בהיתר הלכתא חד בתרי בטיל וכן פסק ר' שמואל ורבי' יב"א, ובלבד שלא יהא ביריא או חתיכה הראויה להתכבד בפני אורחין וביריא לא שייך הכא שהרי קיבל האיסור מאחד וגם נראה דלא הוי חשוב להתכבד בפרי אחד או שנים בפני האורחים וההוא פרי שנמצא בו התולעת אם נתערב [אין] הוי ההוא פרי שלם חשוב ביריא שהרי מקבלת טעם התולעת נאסר ולא מעצמו, וירא שמים יזהר כשמבשל דגים או בצים או פירות שיצנן המים עד שלא יערן פן תמצא בביצה אפרוח או שמא ימצא דג טמא, או בפירי תולעת, ואז לא יאסרו זה את זה בנגיעה, דהוה ליה צונן בצונן ולא יצטרך לקלוף והשתא הוא מהני שיעורא דששים.
<h2>דף קט.</h2>
פירות שנתבשלו הרבה כאחת, ונמצאו תולעים באחת מהן או בשתים, למר בניקב לחוץ, למר אפילו בלא ניקב נראה לי דצריך לראות הפרי שנמצא בו, אם הפרי גדול שיש בו ס' כתולעת שנמצא בו בטל טעם השרץ וזורק התולעת ואוכל אפילו הפרי שנמצא בו התולעת, ויקלוף מעט מבפנים וכל שכן השאר, ואם הפרי או הקטנית קטן שאין בו ס' כתולעת הנמצאת בו, נעשה כלו חתיכת איסור וצריך שיהא במים ס' כנגד כל הפרי, אבל שאר פירות לא מהני לבטל, לפי מה דנהגינן כפסק רבי' שלמה דמין במינו לא בטיל, וסלק את מינו כמי שאינו והמים שאינן מינן רבין עליו ומבטלו ואותו הפרי שנמצא בו הוי כלא ניער וכסה, שתחלה נכנס בו האיסור, ואם יש ס' כנגד כל הפרי שנמצא בו זורק אותו והשאר מותרות, וגם הקדירה מותרת, והני מלי כגון שצינן המים הרותחין שנתבשלו בו, עד שלא שפכן לחוץ, ולא נגעו שאר הפירות לפרי האסור בעודו רותח, אבל אם שפכן לחוץ בעודן רותחין, הפרי שנגע לפרי האסור צריך קליפה, דעד השתא הוו מיא, דהוו מבטלו טעם האיסור, אבל השתא דליתנהו אוסר ואם לאותו פרי שנמצא בו התולעת נגעו טובא, כלהו צריכין קליפה, ואם רק באחת נגע או בשתים ואין ידוע איזה הוא ונתערב בשאר קיימא לן כל דבר שלא אוסר על ידי בישול ונותן טעם, אלא בתערובות בעלמא, כגון איסור שנתערב בהיתר הלכתא חד בתרי בטיל וכן פסק ר' שמואל ורבי' יב"א, ובלבד שלא יהא ביריא או חתיכה הראויה להתכבד בפני אורחין וביריא לא שייך הכא שהרי קיבל האיסור מאחד וגם נראה דלא הוי חשוב להתכבד בפרי אחד או שנים בפני האורחים וההוא פרי שנמצא בו התולעת אם נתערב [אין] הוי ההוא פרי שלם חשוב ביריא שהרי מקבלת טעם התולעת נאסר ולא מעצמו, וירא שמים יזהר כשמבשל דגים או בצים או פירות שיצנן המים עד שלא יערן פן תמצא בביצה אפרוח או שמא ימצא דג טמא, או בפירי תולעת, ואז לא יאסרו זה את זה בנגיעה, דהוה ליה צונן בצונן ולא יצטרך לקלוף והשתא הוא מהני שיעורא דששים.
